שרה אהרונסון- דמויות מופת בעם היהודי, סיפורי ילדים

כללי

 

שרה אהרנסון נולדה בי"ד בטבת תר"ן (6 בינואר 1890) בזכרון יעקב, למשפחה ממייסדי

המושבה. לאחר נישואיה לסוחר יהודי עברה להתגורר עמו בטורקיה, אך געגועיה לארץ

ישראל הכריעו אותה והיא שבה לזכרון יעקב, שם השתלבה בארגון ניל"י (ראשי תיבות:

נצח ישראל לא ישקר), שסייע לבריטים במלחמתם בשלטון העות'מאני, ובהמשך אף עמדה

בראש הארגון. לאחר שנתפסה בידי הטורקים ועונתה, פחדה שתאולץ לגלות להם סודות,

והעדיפה למות ביריה. נפטרה בכ"ז בתשרי תרע"ח ( 9 באוקטובר  1917), שלושה ימיםלאחר מכן.

להורדת סיפורה של שרה אהרונסון בקובץ PDF

"אנו נוסעים למושבה זיכרון יעקב", השיבה אמו, "נבקר בבית שרה אהרונסון",

הוסיפה.

"מי זו שרה? היא חברה שלכם?" התעניין שרוליק.

"שרוליק, שמעת פעם על שרה גיבורת ניל"י?" שאלה אמא,

שרוליק הניד ראשו בשלילה.

"פעם, שלטו בארץ ישראל הטורקים", החלה אמא לספר,

"סבא אמר שהיו אלה הבריטים!" קטע אותה שרוליק.

"יפה מאוד שרוליק, גם הבריטים שלטו בארץ ישראל,

אך לפניהם היו אלה הטורקים העות'מאנים", הסבירה אמא.

"במלחמת העולם הראשונה, התעמרו הטורקים ביהודי ארץ ישראל,

הם גירשו רבים מהם והחרימו רכוש. הם הענישו בדרכים אכזריות אנשים שהם ראו בהם

מפירי חוק ובעם הארמני הם אפילו ביצעו רצח.

בזכרון יעקב קם ארגון המחתרת ניל"י, שפעל כדי לסייע לבריטים לכבוש את ארץ ישראל

מידי הטורקים". "שרה הקימה אותו?" התעניין שרוליק בדברי אמא,

"את הארגון הקימו אחיה של שרה, אהרן, וחברם אבשלום פיינברג,

אך כאשר אהרן עזב את הארץ למצרים ואבשלום נהרג על ידי בדואים,

תפסה שרה את הפיקוד וניהלה את פעילות הארגון", הסבירה האם לילד הסקרן. "את הקשר

עם הבריטים יצרו אנשי ניל"י בשתי דרכים; לעתים היו נפגשים עם סוכנים בריטים

במצרים, אך את רוב הפעילות היו עושים בעזרת אוניית הריגול הבריטית 'מנגם' ששטה

מול חופי הארץ", "מנגם זה כמו מנחם!" צחקק שרוליק, "כך גם קראו לאוניה חברי

הארגון בינם לבין עצמם", חייכה אמא. "הסוכנים הבריטים של אוניית המנגם היו

יורדים מהאונייה בעתלית, שם חיכו להם על החוף אנשי ניל"י, שהיו מעבירים להם

מידע פוליטי וצבאי על העותמ'אנים בארץ ישראל, מצב זה היה מאוד מסוכן משום שאם

היו נתקלים במקרה ברועים ערבים או חיילים טורקים, הייתה רשת הריגול נחשפת

וחבריה היו מוצאים להורג". "רשת הריגול נחשפה?" שאל שרוליק, "לצערנו כן. בסתיו

שנת 1917 תפסו הטורקים יונת דואר ששלחה שרה עם מסר לבריטים. הטורקים חשדו שיש

פעילות ריגול יהודית בארץ ישראל ובערב סוכות פשטו על זכרון יעקב. הם עצרו את

שרה וחברים נוספים בניל"י. הטורקים עינו את שרה במשך מספר ימים כדי שתגלה סודות

על פעלות ניל"י ושמות חברים נוספים בארגון, אולם שרה עמדה בעינויים ולא גילתה

דבר." המשיכה אמא בסיפורה. "הטורקים החליטו להעביר את שרה לכלא בנצרת, ככל

הנראה הם רצו להוציא אותה להורג בדמשק, בסוריה, בתלייה. שרה הבינה שזה גורלה

וביקשה להגיע לביתה להתקלח ולהחליף בגדים.", שרוליק נראה מעוניין מאי פעם, "ושם

בבית היא ניסתה להרוג את עצמה, כדי לא לעבור עינויים נוספים ולא לגלות סודות

לטורקים". "ושרה מתה?" שאל שרוליק, "שרה לא מתה במקום אלא נפצעה אנושות. היא

מתה שלושה ימים מאוחר יותר". "שרה באמת הייתה גיבורה!" הכריז שרוליק, "היא עמדה

בראש ארגון ריגול ואפילו התאבדה כדי לא לגלות סודות לטורקים!", המשיך. "היום

נבקר בביתה, בזכרון יעקב. הבית הפך למוזיאון, בו נלמד על פעילות ניל"י ונוכל

אפילו לראות את הסליק שבו שרה החביאה את האקדח". "אז למה אנחנו מחכים? בואו

ניסע!" צעק שרוליק ורץ לאסוף את שאר בני הבית.

3 תגובות ל “שרה אהרונסון- דמויות מופת בעם היהודי, סיפורי ילדים”

  1. התגובה של אבי:

    אישה מדהימה. מחתרת מדהימה. אסור לעשות הנחות לשלושת הנשים שצהלו כשעינו אותה. למרות המחלוקת אם ירקו- או לא ירקו- צריך לזכור כי אותם "נשמות טובות" רדפו אחרי אנשי נילי, הסגירו אותם לתורכים, וצהלו כשתפסו אותם.
    לזכרה של שרה, ולגנותם של אחינו הרודפים, אביא קטע קטן מתוך מכתבה האחרון של שרה (אותו כתבה בחדר האמבטיה לפני ששמה קץ לסבלה):
    "הם אומרים שישלחוני לדמשק שם בודאי יתלו אותי אני אסתדר שיהיה אתי איזה נשק קטן או סם. אני לא רוצה שהם יעלעלו בגופי. כל צרותי עוד יותר גדולות מפני שאני רואה את אבי סובל חינם. מילא יבוא יום ויתחשבו אם לא אנחנו זכרו אתם [כאן יש קטע שנאכל בידי חרקים] כגבורים הומתנו ולא הודינו [...] מסור לועד הזכרוני שבבוא [יום?] פקודה נפקדו אין דבר אנחנו עמלנו [וה?]כנו דרך טובה ואֹשר עבור העם [...] הנו, פרֶל ואַדֶלֶה המנוולות אין דבר [א?]ני גם לא מרשעת ואומרת יהנו. אני לא מתחשבת עם מנולים אני שאפתי לעמי ולהטבת עמי ואם עמי נבזה יהי.".

  2. התגובה של יעל:

    כן, היא בהחלט גיבורה, אבל ההיסטוריה לעולם חוזרת. גם אז אנשים מתוכנו בגדו במשפחה המופלאה הזאת שמסרה את נפשה למען העם והארץ. ואלו לא סתם מילים. הם עשו את זה באמת! היישוב הזכרוני התנגד למעשים אקטיביים, והעדיף לשתוק בעוד התורכים, שהעדיפו בעליל את הערבים [מוסלמים כמותם] התעללו ביהודים בכל מיני צורות.
    שרה אהרונסון היתה אמיצה דיה לנסות ולשנות את המציאות העכורה הזאת.
    חבל שהיא לא הועלתה לדרגה של גיבורה לאומית.

  3. התגובה של שני:

    אישה מדהימה. מחתרת מדהימה. אסור לעשות הנחות לשלושת הנשים שצהלו כשעינו אותה. למרות המחלוקת אם ירקו- או לא ירקו- צריך לזכור כי אותם "נשמות טובות" רדפו אחרי אנשי נילי, הסגירו אותם לתורכים, וצהלו כשתפסו אותם.
    לזכרה של שרה, ולגנותם של אחינו הרודפים, אביא קטע קטן מתוך מכתבה האחרון של שרה (אותו כתבה בחדר האמבטיה לפני ששמה קץ לסבלה):
    "הם אומרים שישלחוני לדמשק שם בודאי יתלו אותי אני אסתדר שיהיה אתי איזה נשק קטן או סם. אני לא רוצה שהם יעלעלו בגופי. כל צרותי עוד יותר גדולות מפני שאני רואה את אבי סובל חינם. מילא יבוא יום ויתחשבו אם לא אנחנו זכרו אתם [כאן יש קטע שנאכל בידי חרקים] כגבורים הומתנו ולא הודינו [...] מסור לועד הזכרוני שבבוא [יום?] פקודה נפקדו אין דבר אנחנו עמלנו [וה?]כנו דרך טובה ואֹשר עבור העם [...] הנו, פרֶל ואַדֶלֶה המנוולות אין דבר [א?]ני גם לא מרשעת ואומרת יהנו. אני לא מתחשבת עם מנולים אני שאפתי לעמי ולהטבת עמי ואם עמי נבזה יהי.".

הוספת תגובה

RSS תגובות RSS פוס�ים
WP Theme & Icons by N.Design Studio
התאמה לעברית: We CMS

research paper help