חשיפה: ניתן היה למנוע את התפרעויות יום הנכבה

מצריך תגובה, מיידי, פעל עכשיו, כללי תגובה אחת »

חשיפה: ניתן היה למנוע את התפרעויות יום הנכבה
סרטון חדש וקצרצר מבית היוצר של ישראל שלי
http://youtu.be/zXuKrewpmNI

YouTube Preview Image

*******
צפו בסרטון החדש ובצעו את הפעולה הבאה:
גשו לדף הפייסבוק של ראש הממשלה ושל יו"ר ישראל ביתנו ודרשו מהם לקדם עכשיו את חוק העמותות. כך נגן על מדינת ישראל מהתערבות זרה בענייניה הפנימיים של ישראל, יחד עם שמירה על עמותות שעושות טוב למדינה.

דף הפייסבוק של ראש הממשלה
http://www.facebook.com/Netanyahu?filter=2
דף הפייסבוק של יו"ר ישראל ביתנו
http://www.facebook.com/AvigdorLiberman

ישראל שלי
עושים ציונות

לבטל עכשיו את מחזה ההסתה של תיאטרון החאן

מצריך תגובה, מיידי, פעל עכשיו, כללי 7 תגובות »

לבטל עכשיו את מחזה ההסתה של תיאטרון החאן
פנו מיד לתיאטרון ודרשו לא להעלות את המחזה של איש השמאל הקיצוני שמסית נגד דתיים ומתנחלים
http://www.facebook.com/khantheatre


***
חברים, בימים אלה מפרסם תיאטרון החאן את תכנית המחזות שלו לעונה הקרובה. בין המחזות נמצא "דוחקי הקץ" – מחזה שכל כולו כתב הסתה נגד הציבור הימני, הדתי והמתנחלי, סביב סיפור הטבח שעשה ברוך גולדשטיין במערת המכפלה לפני 20 שנה
http://khan.co.il/brochures/manuy-program-2012/index.html#/4/zoomed

את המחזה המתועב כתב מוטי לרנר, איש שמאל קיצוני שחתום על מסמך ההחרמה של היכל התרבות באריאל. עפ"י מעריב, בעבר ניסה לרנר להרים מחזה על רצח רבין ותיאטרון הקאמרי ביטל אותו. "התיאטרון הישראלי לא משמיע מילה נגד זוועות הכיבוש", אמר פעם לרנר. הוא גם העלה את ההצגה "קסטנר" שמציגה את הצנחנית הגיבורה חנה סנש כמי שרק הזיקה ליהודים.

פנו עכשיו בדחיפות למנהלי תיאטרון החאן ודירשו לבטל את המחזה המסית, לפני שיעלה על הבמה

כתבו דרישה ברורה וקצרה בדף הפייסבוק של תיאטרון החאן
http://www.facebook.com/khantheatre

פנו למנכ"ל התיאטרון דני וייס
danny@khan.co.il
02-6303602

וגם למנהל האמנותי של התיאטרון מיקי גורביץ'
poli@khan.co.il
02-6303606

פעלו עכשיו וחיזרו לכאן לדווח ביצוע

ישראל שלי
עושים ציונות – גם בתיאטרון

שכונת האולפנה – כל מה שרציתם לדעת

מצריך תגובה, מיידי, פעל עכשיו, כללי 12 תגובות »

שכונת האולפנה – כל מה שרציתם לדעת


איפה זה בכלל שכונת האולפנה?

השכונה נמצאת בשטח המועצה המקומית בית אל, כ-15 ק"מ מצפון לירושלים.

זו באמת שכונה עם בתים, או שזה עוד מגרש עם קרוואנים?

בשכונת האולפנה 14 בניינים בני 3 קומות, בהם מתגוררות 84 משפחות, עם כ-160 ילדים. בדיוק כמו שכונת התימנים בקרית אתא, שכונת רמת אלישיב בלוד ושכונת הצעירים באילת.

למה לבנות בניינים על אדמה של ערבים?

בניגוד לדיווחים בחלק מכלי התקשורת, כלל לא מדובר באדמה בבעלות ערבית. נעשה קצת סדר: על פי הטענות של ארגון השמאל הקיצוני "יש דין", חמישה מתוך 14 הבניינים בשכונה, בנויים על חלקה ששייכת לערבי. התושבים מצדם קובעים כי כבר לפני 12 שנים נקנתה החלקה (שהייתה אז אדמת טרשים עזובה) כחוק ותמורת מאות אלפי שקלים מבעליה האמיתיים.

אם כך – למה בג"ץ הורה להרוס את הבתים?

שאלה מצוינת. האחריות לתקלה הזו היא של ממשלת ישראל. לפני כשנה הצהירה פרקליטות המדינה בשם הממשלה על מדיניות כוללת בנושא הבניה ביהודה ושומרון ולפיה כל בניה על אדמה פרטית פלסטינית – תוסר, כולל שכונת האולפנה.

אבל אמרתם שהקרקע נרכשה כחוק, אז איך ההחלטה הזו קשורה לשכונה?

זה נכון, אבל ביהודה ושומרון המציאות מורכבת יותר. אי אפשר לחשוף בפני בית המשפט והציבור את המסמכים עם שמו של המוכר הערבי, כיוון שמדובר בסכנת חיים עבורו – ברשות הפלסטינית ישנו חוק המטיל גזר דין מוות על כל מי שימכור קרקע ליהודים. וגם אם המסמכים יוצגו, המוכר יסרב להודות, כדי להציל את חייו.

באמת בעיה. אז למה המדינה לא מחליטה פשוט על שינוי מדיניות?

אכן, לאחר דיונים רבים, הבינה המדינה שהצהרתה בנושא אדמות פרטיות יש לה השלכות הרות גורל לאלפי בניינים ובתים, שמעמדם אינו ברור לחלוטין. לפני שבועיים הפרקליטות ביקשה מבג"ץ לאפשר לה לשקול מחדש את עמדתה בנושא, אך בג"ץ סירב והורה להרוס את השכונה בתוך חודשיים.

אוי ואבוי. אז איך יוצאים מהפלונטר הזה?

מדינת ישראל חייבת להציל את השכונה. היא הייתה שותפה מלאה בהקמתה, השקיעה מיליוני שקלים בסלילת כבישים, הקמת תשתיות ומתן מענקים לתושבים, ועליה מוטלת האחריות לפתור את הבעיה, בכל דרך אפשרית.

אבל בג"ץ הורה להרוס! מה כבר אפשר לעשות?

אפשר גם אפשר. הקואליציה החדשה, המונה כעת 94 חברי כנסת, מייצגת רוב מוחץ של הציבור בישראל ובאפשרותה לחוקק חוק בתמיכה רחבה, המסדיר את נושא הבניה ביהודה ושומרון. מקרה כמו שכונת האולפנה, שבו נבנית שכונה עם בניינים, ורק לאחר 10 שנים של שתיקה פתאום צץ אדם כלשהו וטוען לבעלות על הקרקע – ייפתר באותו האופן שהיה נפתר אילו היה מדובר בשכונה בתל אביב, בכפר סבא או בבאר שבע: לא באמצעות הריסה אלא באמצעות מתן פיצוי – קרקע חלופית או פיצוי כספי, ורק במקרה שהעותר הוכיח את טענותיו לבעלות על הקרקע.

אני בעד! אני רוצה לקדם את החוק הזה! מה אפשר לעשות?

פנו עכשיו לשרי הממשלה ודרשו מהם לקדם את החוק, מהר, לפני ש-160 ילדים יאבדו את ביתם. כפי שאמר שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ, בביקורו בשבוע שעבר בשכונת האולפנה: "זה לא עניין של שמאל וימין, אלא עניין של היגיון בסיסי, הומאניות ומוסר".

ראש הממשלה בנימין נתניהו
http://www.facebook.com/Netanyahu
bnetanyahu@knesset.gov.il

השר גדעון סער
http://www.facebook.com/pages/Gideon-Saar/34775063966
gsaar@knesset.gov.il

השר ישראל כץ
http://www.facebook.com/profile.php?id=100001707811588
yiskatz@knesset.gov.il

השר משה כחלון
http://on.fb.me/McKRpN
mcachlon@knesset.gov.il

השר גלעד ארדן
http://www.facebook.com/gilad.erdan
gerdan@knesset.gov.il

יעקב טייכמן – סיפור של שואה, תקומה ונפילה למען עם ישראל

מצריך תגובה, מיידי, כללי 3 תגובות »

נזכור את הנופלים שאין מי שיזכור אותם
יעקב טייכמן – סיפור של שואה, תקומה ונפילה למען עם ישראל

**
סביר להניח שלא שמעתם מעולם על יעקב. הוא ניצל מתופת השואה, היחיד מכל משפחתו. נאבק לעלות לארץ ישראל. התעקש להלחם במלחמת העצמאות, ונפל בקרב בתל-א-ריש שבדרום.
אמו ואביו לא אמרו קדיש, כי הם נרצחו בשואה.
אחותו לעולם לא תספר עליו, כי היא התאבדה בקפיצה מבניין גבוה בעת שהנאצים באו לקחתה לבית זונות, כדי שתשמש את החיילים הגרמנים.
**
רק אנו, כולנו, יכולים לזכור אותו, ועוד רבים שאין מי שיזכור אותו. אנא, אנא קראו את סיפורו. זה המעט שאנו יכולים לעשות. שבו 3 דקות, וקיראו. למענו ולמעננו.
***
יעקב, בנם של שפרינצה (שולמית) ומשה, נולד בשנת תרפ"ו (1926) בפולין, בעיר ראדום. גדל בבית מסורתי.
כבר כשהיה יעקב בן 11 ניסו קרוביו להביאו לארץ, אך לא הצליחו. בפרוץ המלחמה נמלטה משפחת טייכמן מהעיר ראדום לוורשה, אך שם תפסו אותם הגרמנים. אביו של יעקב נספה באושוויץ. אמו נורתה למוות כאשר כשל כוחה לצעוד לכיוון הרכבות שהובילו יהודים למחנות המוות. אחותו התאבדה בקפיצה מבניין גבוה בעת שהנאצים באו לקחתה לבית זונות, כדי שתשמש את החיילים הגרמנים.
יעקב בן ה-13 נלקח אף הוא לאושוויץ. באחד הימים נתפס כשניסה לגנוב תפוח אדמה, ובו במקום כרת לו החייל הגרמני אצבע ביד ימינו. באחד הימים, כשאיבד את הכרתו, נזרק יעקב לבור המתים. כאשר שבה אליו הכרתו – נחלץ מהבור וברח מהמחנה. בדרכו שמע בכי של תינוק. הוא הרים אותו וגילה שזוהי תינוקת כבת שנתיים. יעקב נשאה על ידיו עד שהגיע למבואות כפר, שם הניח אותה בפתח אחד הבתים בתקווה שתשרוד.
ביער, אליו הגיע במנוסתו, הצטרף יעקב לקבוצת פרטיזנים ופעל עמם עד תום המלחמה. צעירים רבים כמוהו שהיו כלואים בגטאות נמלטו ליערות, הצטרפו לפרטיזנים המקומיים או הקימו קבוצות על טהרת היהודים, ומשם נלחמו בגרמנים ככל יכולתם.
לקראת סוף המלחמה צרו הגרמנים על הפרטיזנים. יעקב ועוד כמה חברים מצאו מחסה בתוך בור ביוב, כשריח הצחנה מגן עליהם ומשבש את חוש הריח של הכלבים הרודפים. כשהשתרר שקט יצאו מהבור והסתתרו במחסן נטוש. ארבעה ימים בלי מים ובלי אוכל עברו עליהם, מכווצים מתחת לערימת שקים ומזרונים, עד שהגיעו האמריקנים.
לאחר השחרור הצטרף יעקב אל תנועת "הבריחה" – תנועת הגירת ההמונים אחרי מלחמת העולם השנייה ושמו של הארגון שניווט את זרם היוצאים. במסגרת "הבריחה" עזבו את מקום מושבם כרבע מיליון ניצולי שואה, בעיקר ממזרח אירופה, ונעו למחנות העקורים בארצות המערב (גרמניה, אוסטריה ואיטליה). משם ביקשו להגיע לנמלי יציאה מהם יוכלו להפליג לארץ ישראל.
במחנה פליטים באיטליה אליו הגיע החל יעקב במימוש כישרונו הספרותי. ראשית דבר למד עברית, אז החל ב"בליעת" ספרים עבריים והמשיך בכתיבת פואמות קצרות.
כשהגיעה שעתו לעלות לארץ עלה יעקב על האונייה "כתריאל יפה", שאורגנה על ידי המוסד לעלייה ב' של ה"הגנה". האונייה יצאה ב-31 ביולי 1946 מנמל בוקה די מגרה שבאיטליה כשעל סיפונה 604 מעפילים. כעבור שבועיים, בעודה בים, נתפסה האונייה על ידי אוניות הצי הבריטי ונגררה למפרץ חיפה, שם הושמה במעצר. בלילה הצליח מפקד האונייה להשתלט על השומרים הבריטיים, ניתק את שרשרת העוגן והאונייה נסחפה עם הרוח לעבר חוף קריית חיים. ואולם גוררת בריטית דלקה אחריה ותפסה אותה. לאחר מאבק אלים, במהלכו גילו המעפילים התנגדות עזה, השתלטו הבריטים על הספינה. מעפילי "כתריאל יפה" הועברו לאוניית הגירוש, והיו בין הראשונים שגורשו למחנה מעצר בקפריסין.
יעקב הגיע שנית אל חופי הארץ אחרי שנה במחנה, במסגרת "עליית הנוער", והצטרף אל בני משפחתו שהתגוררו בתל אביב. במשך שבועות אחדים היה מסוגר בבית, יושב עם בת דודתו ומספר שוב ושוב בפרטי פרטים את שעבר עליו בשואה. דיבר בשטף, כמי שרוצה לפרוק מעל עצמו את המשא הכבד. אחר כך החל ללמוד ב"אורט" בתל אביב, וזמן מה עבד כשליח בעיתון "לאישה".
בארץ כבר התחוללו קרבות מלחמת העצמאות, ויעקב שאף להצטרף אל הלוחמים ולתרום את חלקו. קרוביו הפצירו בו שינוח מתלאות חייו בטרם יתגייס, אך תשובתו הייתה נחרצת: "עמדה לי זכות גדולה לשרוד מהשואה… ואם גורלי יהיה ליפול בקרב מוטב שאפול כבן אדם, ואגיע לקבורה כבן אדם… אני רוצה נשק ביד. אלוהים השאיר אותי בחיים כדי לנקום את דם משפחתי. אם לא להילחם בגרמנים, אז לפחות בערבים".
בסוף שנת 1947 הצטרף ל"הגנה" ושירת בחטיבת "קרייתי". למרות המום שהיה בו התעקש יעקב להיות לוחם, התאמן הרבה עד שהצליח ללחוץ על ההדק ביד שמאל.
לוחמי החטיבה, שנוסדה בראשית מלחמת העצמאות, הגנו על יישובי גוש דן ולחמו בעמדות ההגנה בתל אביב, בחזית יפו. יעקב השתתף בפעולות רבות ונועזות.
באפריל 1948 השתתף יעקב בקרב בתל-א-ריש.
הכפר תל-א-ריש שכן על גבעה מדרום לחולון (כיום זהו גן ציבורי בשכונת תל גיבורים בחולון). תושבי הכפר ולוחמים ערבים שנספחו אליהם הירבו להתנכל ולהמטיר אש על חולון הסמוכה. לוחמי ה"הגנה" תקפו את הכפר כמה פעמים במהלך חורף תש"ח, אך הכפר נותר בשליטת הערבים. באפריל 1948, במסגרת מבצע "חמץ" בו נכבשו כפרים ערביים רבים סביב ליפו הערבית, הוחלט להשתלט גם על תל-א-ריש וג'באליה, שהטרידו לילה לילה את השכונות העבריות הסמוכות להם, בחולון ובבת ים.
המשימה הוטלה על לוחמי חטיבת "גבעתי", אליהם צורפו לוחמים מחטיבת "קרייתי". ההתקפה בוצעה בליל י"ט בניסן תש"ח (28.4.1948). תחילה נכבש חלק מהכפר, אך הערבים הזעיקו תגבורת מכל האזור, במקום התפתח קרב עז והלוחמים הישראליים נאלצו לסגת.
יעקב היה אחד הנופלים בקרב זה. בן עשרים ושתיים בנפלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק.
**
ישראל שלי
עושים ציונות – וזוכרים את הנופלים

בואו לבנות יחד את ההיסטוריה של ישראל

מצריך תגובה, מיידי, פעל עכשיו, הסברה, כללי 2 תגובות »

חברים, בואו לבנות יחד את ההיסטוריה של ישראל
בפעם הראשונה בעולם: הטיימליין של עם ישראל בפייסבוק
http://www.facebook.com/IsraeliTimeline

**************
מתי כבש דוד את ירושלים? מתי הוקמה מחתרת ניל"י? ומהו קונגרס פוקשאן?
לקראת יום הולדתה ה-64 של מדינת ישראל, השקנו היום דף פייסבוק חדש – ציר הזמן הישראלי – The Israeli Timeline

בדף עשרות ערכים ובהם אירועים משמעותיים בתולדות עם ישראל, כמו בריאת העולם, ברית אברהם, הכניסה לארץ ישראל, בית ראשון ושני, מרד בר כוכבא, גירוש ספרד, שיבת ציון, הקונגרס הציוני הראשון, ניל"י, בלפור, ההגנה, העליות, השואה, הקמת המדינה ועוד

שימו לב, חברים, המיזם החדשני רק מתחיל היום – במהלך הימים שבין יום העצמאות ליום ירושלים, כל אחד מחברי ישראל שלי יכול להציע ערכים נוספים מקום המדינה ועד היום. איך עושים את זה? שולחים דוא"ל עם כותרת, תמונה וכמה מילים – הקפידו על דיוק – לכתובת
contact@myisrael.org.il
פוסט שיעלה לטיימליין – יכלול קרדיט לכותב

אז כנסו עכשיו לטיימליין, דפדפו להנאתכם, תנו לייק, שתפו אצלכם בקיר והציעו אירוע חדש!
http://www.facebook.com/IsraeliTimeline

ככה בונים היסטוריה

ישראל שלי
עושים ציונות – ומתרגשים

RSS תגובות RSS פוס�ים
WP Theme & Icons by N.Design Studio
התאמה לעברית: We CMS

research paper help